סמכה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע וההליך שלפני

לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיכל ברלינר – לוי, מיום 23.2.13 לפיה התקבלה בקשת המשיבה בטענת "פרעתי" והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 02-19273-02-4 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"). עוד תוקפת המערערת במסגרת ערעור זה החלטה שניתנה בזמנו על ידי הרשם (כתוארו אז) מאזן דאוד מיום 26.8.2008.

המערערת הינה הזוכה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק דין שניתן ביום 28.1.2001 בבית משפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 10147/97 (להלן: "פסק הדין"). פסק דין ניתן בתביעת המערערת לנזקי גוף שאירעו לה בגין תאונת דרכים מיום 2.8.1993.

במסגרת פסק הדין נקבע כי יש לנכות מהסכום שנפסק תשלומים תכופים ששולמו על חשבון למערערת על ידי המשיבה כאשר ניכויים יתבצע כדלקמן:

"ב"כ הנתבעת צירף לסיכומיו ריכוז התשלומים התכופים ל- 13.1.99 כאשר הסכןם האחרון הכלול בריכוז שולם ב- 24.3.99. סכומים אלה בהצמדה ל- 10/99 עומדים על 67,759 ₪, לסכומים אלה יש להוסיף סכום ששולם במסגרת בקשה לתשלום תכוף על פי החלטה שניתנה ב- 31.7.00 בסכום של 20,000 ₪

סכום התשלומים התכופים להיום עומד על 87,759 ₪, לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית בגין כל תשלום שנכלל בריכוז, מאז 10/99 ועד היום וביחס לתשלום הנוסף ששולם על פי החלטה מ- 31.7.00 מאז התשלום ועד בפועל היום.

הסכום לניכוי עומד על הסכום שיתקבל על פי הנ"ל בניכוי שכ"ט עו"ד ששולם במסגרת התשלומים התכופים."

מאחר ובפסק הדין לא פורטו סכומים מדויקים לניכוי ניתנה על ידי כבוד הרשם דאוד החלטה מיום 26.8.2008 לפיה קבע בין היתר כי סה"כ של 67,759 ₪ אשר בית משפט החוזי הורה על ניכויים הם סכום נטו לאחר ניכוי שכר טרחת עו"ד. עוד נקבע כי סכום זה הינו נכון למועד פסק הדין קרי ליום 28.1.2001. כאמור על החלטה זו מלינה המערערת.

לאחר שהונחו בתיק ההוצאה לפועל חוות דעת של רואי חשבון לגבי החישובים הנכונים מינה רשם הוצאה לפועל בסיפא להחלטה מיום 26.8.2008 מומחה מטעמו כאשר הנחה אותו כי "אלה העקרונות שיש להשית עליהם חישוב זה".

המומחה הממונה קבע כי המשיבה שילמה פיצויים ביתר בסך של כ- 3,000 ₪. בעקבות כך ניתנה החלטת כבוד הרשמת ברלינר על קבלת הבקשה בטענת פרעתי כאשר במסגרתה היא הורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. כמו כן, לא מצאה לנכון כבוד הרשמת להורות למערערת להשיב את הסכום שהתקבל לידיה ביתר מאחר ולדידה מדובר בסכום זניח.

במסגרת הערעור המונח לפני תוקפת המערערת את החלטת כבוד הרשם דאוד וטוענת כי הסכום של 67,759 ₪ הוא נכון ל- 10/99 ולא למועד מתן פסק הדין. עוד טוענת המערערת כי הקביעה לפיה סכום זה הוא נטו ולא כולל שכר טרחה אף היא שגויה ונוגדת את הוראות פסק הדין.

המשיבה טוענת, בין היתר, כי משלא הוגש ערעור במועד על החלטת כבוד הרשם דאוד ההחלטה הפכה חלוטה ולא ניתן עוד להרהר אחריה.

מאידך המערערת טוענת כי מדובר בהחלטת ביניים שנבלעה במסגרת ההחלטה בבקשה בטענת פרעתי ומשכך ניתן לערער עליה במסגרת הערעור על ההחלטה בטענת פרעתי , כאשר זו האחרונה מסיימת למעשה את ההליך בין הצדדים.

ברי כי הכרעה בטענה זו וקבלתה חורצת את גורל הערעור שמונח לפני שכן אם החלטת כבוד הרשם דאוד הפכה חלוטה לא ניתן עוד להשיב את הגלגל לאחור ולהתפלמס על עקרונות החישוב כפי שמנסה המערערת.

החלטות ביניים בבקשה בטענת פרעתי

סעיף 80 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק") קובע בין היתר:

"...ערעור על החלטה לפי סעיפים 13 , 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו- (2), 69יב(א), 70(א) 74(א) יהא בזכות."

תיקון מס' 9 לחוק משנת תש"ן שפורסם בס"ח 1314 עמ' 126 (פורסם ביום 6.4.1990) קבע כי סעיף 19 (ג) לחוק יורה:

"בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש ההוצאה לפועל כאילו היה בית משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולענין ערעור, דין החלטתו כדין פסק דין של בית משפט שלום; דחה ראש ההוצאה לפועל את טענת החייב, יטיל עליו הוצאות מיוחדות אם מצא כי לא היה יסוד לטענתו."